כדאי לדעת מראש שהספר נועד לנערות בנות 12. אני, שלא מיד הבנתי את זה (נודע לי על הספר כשהדלקתי את הרדיו לקראת סיומו של ראיון עם הסופרת) תהיתי מדוע ספר של כביכול מדע בדיוני מבזבז זמן על איך נראה עורפו של "ילד הזהב" של הכיתה, במקום לדבר על מה שממש יעניין חנונים כמוני חובבי מדע בדיוני: איך מסלקים את פגרי הלוויתנים מעל החוף, איך זה בסופות של 300 קמ"ש שנוצרות איפה שחל ערב או בוקר על כדור הארץ, איך מתמודדים עם קריסת החקלאות העולמית כל אלה שאינם אמריקאים ממעמד בינוני-עד-עליון?
התפקחתי אחרי כמאה וחמישים עמודים, כשבדקתי את עמודי השער וראיתי שהספר מסווג כ"ספר לנוער" (מה שגרם לי רגע של אי-נוחות כאילו אני אשמאי זקן). אבל טוב שלא ידעתי מראש כי אז לא הייתי קונה ספר שלמרות אי-ההתאמה מול צפיותיי, די נהנתי ממנו. מעניין במיוחד איך התפצלה החברה בין אלה שהחליטו להמשיך לחיות לפי שעון של 24 שעות ל"יממה" ובין אלה שהשתדלו להישאר ערים כל משך היממה, ואיך שתי הקבוצות האלה נהיו מעין עדות יריבות (מה שהזכיר לי את הפיצול, בשנים האחרונות, בין חרדי קורונה לאלה שמהרו ככל האפשר לחזור לשיגרה).
הצד המדעי נראה (לי, אבל אינני מדען) מהימן, כאילו הסופרת מבינה במדע או לפחות התיעצה עם יודעי דבר. פחות מהימן הצד הכלכלי; לא סביר שבמצב בו החקלאות נסוגה לחממות, אפילו אמריקאים של מעמד בינוני-עד-עליון ידאגו להחליף את הדשא מול בתיהם, כי בשלב ההוא מחיר המזון יהיה כזה שהעשירים יתקשו להתקיים וגננים כבר לא יהיו בין החיים. (או שהגננים יאכלו את העשירים אבל בכל אופן אף אחד כבר לא יחשוב על דשא.) נו מילא, זה ספר בשביל נערות בנות 12 והוא כבר מספיק מפחיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה