"לב האפלה" הינה אחת מהיצירות המפורסמות ביותר בעולם האנגלו-סקסוני. קוראים אותה בתיכונים (או עושים כאילו). גם מי שלא קרא אותה יודע שמדובר בספר מופת המעיד על רשעת הקולוניליזם. הביטוי "heart of darkness" הוא נדוש כהוגן.
אם אתם מאלה שלא קראתם את "לב האפלה" אבל יודעים שזה ספר מופת, אז אם ברצונכם לשמור על ההתרשמות החיובית ההיא, הכי טוב לא לקרוא את הספר. כי הספר האמיתי — לעומת האגדה עליו — הוא בן כליים של קליקבייט ו"בגדי המלך החדשים".
תעודה לגבי רשעת הקולוניאליזם, אין. המחבר מתייחס למקומיים כאל בעלי חיים בקושי אנושיים. כשהם מתים, הוא מפגין יותר גועל מאשר רחמים ממש. הוא נוקב פעם אחר פעם במילה "nigger" שגם לפני 120 שנה (עת נכתב הספר) נחשבה לא יפה. הלבנים נתפשים לרוב לא כנבלים אלא כקורבנות (של המחלות הטרופיות). מקסימום, מטומטמים, אבל לא רשעים במיוחד.
העלילה עצמה היא מבלבלת ומבולבלת. מתיאור מיגע וסטאטי, פתאום היא ממריאה מעל תקופה של חודשים (שבהם סביר שקראו דברים מעניינים) ונוחתת לתוך אותו בוץ ספרותי שמלפני. שני השלישים הראשונים מגבירים את הציפייה לאיזה אדם גדול כביכול, טיפוס אגדי בשם קורץ: אסתפק לומר שזה הקליקבייט שהזכרתי.
הדבר הטוב ביותר שאני מסוגל להגיד על הספר הוא, שיש לקרוא אותו כְשיר בפרוזה. ליהנות מהשפה הצבעונית אבל לא לְצפות לעלילה קוהרנטית.
יש כאלה שמשבחים סרט, "Apocalypse Now"
שמבוסס על "לב האפלה". לא ראיתי אותו. לדעתי, הכי מתאים לעשות מ"לב האפלה" סרט הוא עמוס גיתאי שלנו. בעצם, הוא כבר התחיל במפעל הזה. אני מתייחס לסצנה בסרטו "כיפור" שבה שני חיילים מתאמצים לחלץ חייל שלישי, פצוע, מבוץ עמוק כשהם מועדים פעם אחר פעם בבוץ והפצוע נופל להם. אילו גיתאי היה לוקח את הסצנה ההיא ומותח אותה על פני שעה וחצי, אזי היה לו סרט פול-לנגת מבוסס על "לב האפלה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה