יום שבת, 27 במאי 2017

מישל וולבק, כניעה

יתאכזב מי שמחפש פה חזון על העתיד.

[זהירות, שפוילרים לפניך!]

העלילה אמנם מתחילה חזק: תמרונים קואליציונים נוסח צרפת, קרבות רחוב שכלי התקשורת נמנעים מלכתוב עליהם שמא יתעורר העם הצרפתי משאננותו, אוניברסיטאות שבמסדרונותיהן מפטרלים בריונים, יהודים נתונים תחת לחץ הולך וגובר. זה כן.

אבל מאמצע הספר בערך, העלילה יורדת מעל הפסים כשקורים דברים בכלל לא סבירים:

1. מפלגת השמאל (שהמלצתה נחוצה לעליית המפלגה המוסלמית לשלטון) מסכימה לפירוק 85% משירותי הרווחה, ולהרחקתה של כל אישה משוק העבודה. איך תתן ידה לגזירות כאלה מפלגה שליבּה הפועם הוא הנשים העובדות, הפמיניסטיות, ופקידי ממשלה המנהלים את "מדינת הרווחה" המסועפת?!

יום רביעי, 3 במאי 2017

ישי שריד, גן נעמי

זה סיפור עצוב על אישה טובת לב אבל נורא פריירית, שמאבדת את ביתה ואת פרנסתה כי חסר לה ידע בסיסי על מערכת המשפט. כשנשארו רק עשרים עמודים, צצה תקווה להפי-אנדינג, אבל לא זו בלבד שהתקווה נופצה אלא שהסופר בחר לסיים בסצנה מגעילה במיוחד.