רוביק רוזנטל, שכבר כתב ספר אוטוביוגרפי (רחוב השושנים 22) והרבה ספרים על הלשון העברית (מילון הסלנג המקיף, מדברים שפת תנ"ך, מדברים צה"לית, שלא לדבר על טורו השבועי "הזירה הלשונית") כתב פה ספר גם אוטוביוגרפי גם עוסק בלשון העברית. ויצא משהו מוצלח לדעתי.
יש פה 67 פרקים אז לא אלאה אתכם עם סקירה מקיפה. אבל רק להדגים את רוחב העניינים הנידונים אזכיר כמה: האיום מהאנגלית הגלובלית, כינויי חיבה, עברית של רחוב, מילים שיש להן צליל יפה, מיגדר, שירי עם, וחיבתו לנבכי הַנִּקּוּד.
פרקים אחדים נוטים יותר לאוטוביוגרפיה אבל תמיד יש לו משהו להגיד על לשון; בפרק על זיקנה הוא עומד על דקויות בין כל מני מלים שמתייחסות לשלבים שבחיי אדם, בפרק על היחס ה"יֶקי" לזמן הוא משווה בין ה"(ל)עולם" המקראי לבין זה שבלשון חכמים, בפרק על אמונתו הדתית (החסרה) הוא נדרש לעיון של המילה "אלוהים", וכולה.
