ספרים משעממים הם בדרך כלל משעממים כבר מההתחלה. (וטוב שכך.) הספר הזה, להבדיל, מתחיל חזק ואט אט מאבד תאוצה, מסובב בחול את גלגליו, ובסוף מנחיל אכזבה על מי שמתמיד.
נקודת השיא באה ממש בהתחלה. אחד ברק לביא, בדרכו חזרה לארץ מנסיעת עסקים קורא מודעת אבל על עצמו. תגובתו המיידית היא טבעית: שמדובר בטעות, אולי במתיחה מטופשת. אבל לא זה המצב; עם שובו לארץ הוא מגלה שאין מזהים אותו: לא הפקידה בנתב"ג שבודקת את דרכונו, לא חבריו, אף לא בני משפחתו — הנערכים ללוויה!
ברק עומד עכשיו מול אתגר קשה: ממה הוא יחיה? משפחתו כבר דאגה לבטל את כרטיס האשראי (אחרי ששמו לב שמישהו מושך כסף). מראהו השתנה כך שאינו דומה יותר לתעודת הזהות. העסק שלו נסגר וחוסל. רשיונו לעסוק בעריכת דין (קריירה קודמת) לא יעזור הרי זה על שם אדם שכבר לא קיים.
