מאיה ערד, המורה לעברית

שלוש נובלות על ישראלים שירדו מהארץ, התישבו בארהב, ונמצאים בשלבים שונים של אמריקניזציה. וכל אחד מתעמת עם משבר המיוחד לו.

לכל אחד מהמשברים האלה יש מרכיבים שיכלו להתרחש גם בישראל, כשאחרים מיוחדים לחיים בארהב. זה בעצם ייחודו של הספר.

הערה אישית: אני מצאתי את הספר הזה במדור הספרים הממוחזרים שבמרכז הקהילתי היהודי של פאלו אלטו שבקליפורניה, היא העיר שבה ממוקמות שתיים מהנובלות. צירוף מקרים? אולי שלא. המאורעות פיקנטים במיוחד למי שמכיר את המיקומים. אז סביר שלספר כזה יהיה ביקוש חזק שם.

שולמית לפיד, ואולי לא היו

קורותיו של זוג צעיר (יתכן גירסה בדיונית של הורי המחברת) בתל אביב של העשור לפני קום המדינה.
סידי ומיקי מתגעגעים לעיירת מוצאם ברומניה, מתמודדים עם קשיי פרנסה, מתיידדים עם כמה וכמה אחרים ששותפים למצבם ולדאגותיהם.
ובכן נושא מעניין: יש. תיאורים ססגוניים של תל אביב דאז: יש. מה חסר? עלילה. אמנם דברים קורים לסידי ולמיקי ויש סיפורי רקע, מעניינים לרוב, על ידידיהם. אבל אין קשט עלילתית — מתח מתפתח, שיא, רזולוציה — לספר ככלל.
בעצם אין כל פסול בזה. רק, לא מה שאני, אישית, מצפה מרומן. אולי אחרים ייהנו יותר.

תום שגב, ימי הכלניות

ארץ ישראל מ-1917 עד 1948, התקופה הבריטית.

הספר מתאים במיוחד למי שכבר יש רקע בדבר, ורוצה להעמיק. כי למרות 420 עמודיו, הוא מדלג על עניינים שהיית מצפה מהיסטוריה, בואו נגיד, של בית ספר. ז'בוטינסקי ותנועתו צצים יש מאין, וללא הסבר על מהות המחלוקת ביניהם לבין הממסד המפא"יניקי. הסוכנות פתאום קיימת. דוד בן גוריון: בלי מילה על מי הוא ומאיפה הוא בא, פתאום הוא מתחרה בחיים ויצמן על התנועה הציונית. אבל יש ויקיפדיה.

אז על מה הוא כן מספר בעומק? בראש ובראשונה, על היחס בין התנועה הציונית לבין שלטונות בריטניה. הסיפור הבסיסי שכולנו מכירים הוא שהבריטים בהתחלה היו טובים — הצהרת בלפור — ובהדרגה נהיו רעים. אתם מצפים אולי, שעכשיו אני אגיד "אבל..."? לא. אחרי 420 עמודים, משתמע שזאת סקירה לא רעה, אם יש לתת סקירה על רגל אחת!

Becker, Dr Becker's Real Food for Healthy Dogs

The entire book, it seems to me, is founded on a logical error. The author believes the ideal diet for your dog is what approximates the "ancestral" diet, on the grounds that that diet is what your dog evolved to eat.

At first it seems to make sense. Wild fish live in water, so you keep your pet fish in water. Wild snakes eat mice so you feed mice to your pet snake. Wild dogs (or maybe wolves? This "ancestral" phase is never precisely specified) eat so much of this and so much of that, getting so much Calcium, Vitamin A and Vitamin D, so that's what your dog should eat.

What this line of reasoning overlooks is that what "ancestral" dogs ate reflected something other than those dog's choices and the hand of evolution: it reflected what was available.

Think of people. For 90% of our career as a species, we slept outdoors. That's our "ancestral" sleeping arrangement. Does that mean we'd be healthier sleeping exposed to the elements? Not likely.

Availability is one issue. Another is life span. Wolves (I don't know about wild dogs) live about five years on average. Even if their diet is optimal, it may only be optimal for an animal that lives a short life. (Similarly people: hunter-gatherers eat a lot of meat, but they usually die long before heart disease and cancer — known to be correlated to eating a lot of red meat — become an issue.)

Now I don't want to overstate my case. Your dog should surely eat a diet somewhat like, in-the-ballpark of, what wolves eat. It's unlikely your dog would be better off eating a completely different diet composed of things wolves didn't eat just because they couldn't catch them — say, seal blubber.

All I'm saying is that from there to decreeing that the "ancestral" diet is ideal in all its details, is a logical leap too far.

(amazon.com: "18 people found this helpful")

קורמאק מקארתי, לא ארץ לזקנים

הרהוריו של שֶריף טקסני על כמה מהסוגיות הגדולות של החיים: אחריות, נאמנות, צדק ורוע, הזדקנות. ולצד זאת, עלילה המביאה לידי ביטוי את אותן סוגיות באופן החריף ביותר.

השריף רדוף כל חייו בידי זיכרון בן 36 שנים, ממלחמת העולם, כשהוא עזב את פקודיו הפצועים בשדה הקרב. מאז, הוא משמש מופת של מסירות ואחריות כלפי שלומם של אזרחי חבל ארץ מאובק וצחיח. אבל הוא נוכח לדעת שהעולם השתנה: שיטות השיטור המסורתיות, שהתהוו לצורך עצירת שודדי סוסים, עומדות אין אונים מול מבריחי סמים חסרי רחמים וחמושים כצבא.

יותם טולוב, זה שמחכה

ספר יוצא מן הכלל! יש פה כמה וכמה תימות מעניינות, וכל אחת זוכה לטיפול נבון ורגיש: געגועים למולדת, הסתגלות לסביבה חדשה (וכתת-תימה, איך עוברת ההסתגלות הזאת על ילד ואיך על מבוגר), הפער התרבותי בין יהודי ארהב לבין ישראלים, התמודדות עם אסון כבד, בעיות בזוגיות.

יש לקוות שהספר יתורגם לאנגלית, כי ליהודים אמריקאים יהיה הרבה מה ללמוד ממנו (אבל אני מצפה שהוא גם יזכה להרבה הצלחה מסחרית בשוק ההוא).

מאד אהבתי, ואני חושב שלא רק בגלל קווים משותפים בין חיי הגיבור זיזי לבין חיי שלי...

טים הרפורד, הכלכלן הסמוי

שלא כמו הנדסה כימית, כלכלה אפשר ללמוד, וללמוד לא רע, גם מחוץ לכתלי האוניברסיטה. אפילו יותר טוב במקרים מסויימים. לא כל מרצה יודע להעביר את החומר בצורה ברורה ומעוררת עניין. וההסתברות שאתם, כסטודנט המצוי, תשתבצו לתוך כיתתו של מרצה שיודע לספר ולהסביר ולנטח כמו טים הרפורד, שואפת לאפס.

מאידך גיסא, אוניברסיטה מבטיחה לכם מידה של בקרת איכות. המרצה שמרדים אתכם לפחות לא ידבר שטויות. ואילו בין ספרים על כלכלה יש גם כאלה שמפיצים תיאוריות קונספירציה כשאחרים מעבירים שיטות להעשרה מהירה.

אהרן מגד, זבובים

ספור נחמד, לעתים מצחיק, על אדם שחווה טראומה ונשאר טיפה מוזר. למעשה, כל גיבוריו של אהרון מגד (שהכרתי) הם אנשים מוזרים. לכן מי שרוצה לקרוא רומן של מגד יכול לבחור על פי סוג המוזרות שמעניין אותו: השקרן הכפייתי מ"על עצים ואבנים", השליח מטעם עצמו לאפיפיור מ"העטלף", המשורר היידי הנודניק מ"פויגלמן", הדחיין מ"החי על המת", הסמרטוט האנושי מ"חדוה ואני".

במקרה הנוכחי, מדובר באדם בעל זיקה לזבובים. איכשהו, מגד הצליח לבנות על זה ספור מלא בתובנות פסיכולוגיות. בהתחלה, תגובתי הייתה סתם, "איזה משוגע מסכן", אבל אט אט, ככל שנתגלו פרטים מילדותו של הגיבור, גדלה הערצתי הן לגיבור הן לספר.

יוסף ויצמן, סיפורי אולם המשפט

.
שלא כמו 'מפלגת בג"ץ', ששתי בקורות עליו (אחת שלי, אחת של "אדמה") זכו פה לעניין רב באחרונה, הספר הזה עוסק לא במחלוקות מרעישות עולם על עתיד המדינה אלא על תיקים אזרחיים, אפילו תביעות קטנות.

זה לכן ספר שיעורר פחות וויכוחים נסערים, אבל קהל הקוראים שימצא בו עניין הוא דווקא יותר גדול לדעתי. כי אין אף אזרח שלא ימצא, בין ארבעים וארבעה פרקי הספר, לפחות קומץ של מקרים שהוא בעצמו התנסה בהם: התחמקות מוכר מאחריות, משכיר דירה מתעלל, גירושין, צוואות, תרמית...

כמה מפסקי הדין הפתיעו אותי. הופתעתי שעל היתקלות בגזע עץ שבלט כמה סנטימטרים ממדרכה, מישהו זכה לפיצוי מעריית ירושלים. הופתעתי שנהג ששכח חומר נקוי צורב בארגז מכוניתו (חומר שבמרוצת כמה חודשים דלף וגרם כל מני נזקים), זכה לשיפוי מחברת הבטוח. הופתעתי שאדם המתחזה למקובל מסיר כישופים עלול לקבל גזר דין של שנים בבית סוהר. הופתעתי שבנק חייב לשמור על סודיות של אדם כלפי אשתו.

איסאק באבל, חיל הפרשים ועוד סיפורים (מהדורת 2002)

פרשיות על פרשים.

הרקע ההיסטורי הוא מלחמה בין רוסיה ופולין ב-1920. זה גם זה — עם ישן במדינה חדשה. רוסיה היא רוסיה הקומוניסטית שלוש שנים אחרי מיגור הצאר. פולין היא אחת המדינות שנוצרו, עם תום מלחמת העולם הראשונה, מהריסות האיפריות המנוצחות גרמניה, אוסטריה ורוסיה. הפולנים, שלא היו מרוצים עם הגבולות שהוקצו להם, פתחו במלחמה.

הכוח שנשלח לבלום את הפולנים היה ברובו קוזאקים. הקוזאקים (שאין להתבלבל ביניהם לבין העם שמולדתו היא קזחסטן) היו רוסים —רוסים כמו כל הרוסים, מלבד זאת שבמקום להיות צמיתים הם היוו מעין כת צבאית וכוח עלית. מבחינה צבאית, הקוזאקים במאה העשרים כבר לא היו מי יודע מה. אבל הם עוד הצטיינו באכזריות, שתייה, ורכיבה.

פיודור דוסטויבסקי, הכפר סטפאנצ'יקובו ותושביו

איזה כיף, דוסטויבסקי בלי רציחות ובלי מהפכנים חולי נפש. הדוסטויבסקי הקומיקאי שלא הכרתם.

בתור קומדיה, היא דומה בטמפרטורה שלה למחזות של צ'כוב: אצילים רוסים יושבים בסלון של בית אחוזה, מתפלספים וקושרים מזימות אלה נגד אלה תוך כדי שתיית הרבה תה. רק שהיא ארוכה מכל מחזותיו של צ'כוב ביחד, ולעניות דעתי זאת קומדיה שיש בה בדיחה אחת בלבד (אציל רוסי שכולם עובדים עליו).

אין ספק שהיה פה פער תרבותי; אילו הייתי רוסי, אולי הייתי מתגלגל בצחוק כל עמוד. לצערי, לא כך היה. מעכשיו, אני חוזר לדוסטויבסקי האמיתי, המגואל בדם.

ל.נ. טולסטוי, מבחר ספורים (סיפורים)

כל אוסף של סיפורי טולסטוי ומבחרו. בספר הזה תמצאו את אלה הסיפורים:

1 מותו של איוון איליץ
2 השטר המזויף
3 השטן
4 על שום מה?
5 לאחר נשף מחולות
6 קורניי ווסיליאב
7 אליושה "כד"
8 זמר בכפר
9 חכמת התינוקות
10 הדובה הגדולה
11 השבוי מקווקז
12 שלוש מיתות

במחילה מכם, לא את כולם קראתי. אבל הנה כמה מילים על אלה שכן.

מותו של איוון אייליץ:
תאור היפר-ראליסטי של מחלה ממארת.

השטר המזויף:
דומה ל"חטא ועונשו" של דוסטויבסקי , אבל רק 70 עמודים במקום 700!

מיכאיל לרמונטוב, גיבור דורנו (2013)

הנה לך תופעה נדירה: ספר בעל מוניטין אדיר ("ספר מופת") שהכול אמורים לסגוד לו, שבכול זאת כיף לקרוא.

"גיבור דורינו" הוא גריגורי אלקסנדרוביץ' פצ'ורין, בן מפונק של האצולה הרוסית, המחפש (גם מוצא) אֶקשן מכול הסוגים בקווקז של ראשית המאה ה-19 הלא הוא מעין מערב פרוע רוסי.

הספר ברובו מורכב מארבע פרשיות בחיי פצ'ורין. תיהנו מכול אחת, אבל גם אין סיכוי שתתבלבלו ותחשבו אף לרגע שאתם צופים בקומדיה רומנטית או ווסטרן הוליוודי. הרי זה ספר רוסי, אז חייב להיות הרבה חטא ועונש וגאולה וטרגדיה. פצ'ורין הוא גיבור, אם בכלל, באופן דו-משמעי, בוא נגיד באופן שצריך אולי להיות רוסי כדי לחשוב שהוא גיבור בכלל.