"הייתי מחתרת של איש אחד." כך מסכם גרשון ריגר את חייו כשכבר מאוחר מדי. זה סיפור על בחירת מסלול חיים, ובפרט על החלטות הרות אסון של אדם אחד.
בראשית דרכו גרשון ריגר הוא ילד מושבניק נורמלי. הרפתקן אולי אבל לא במידה מעוררת דאגה. לומד, עובד, מתבגר, נהיה עורך דין ונכון לגיל 24 עתידו נראה מבטיח.
עד כאן כלפי חוץ. כלפי פנים נפשו נסערת. א. הוא מאוהב במורה שלו לשעבר, שולח לה פרחים ומכתבים, חושב עליה תדיר ורוצה לעשות מעשה שירשים אותה. ב. הוא נמשך לרעיונות גרנדיוזיים במישור הפוליטי. זה מתחיל באופן ילדותי: "מחתרת" שהוא מקים עם כמה חברי בית ספר במטרה (איכשהו) לגרש את הבריטים מהארץ. הקשר מתפרק, אבל גרשון עולה מדרגה במידת הסיכון ומצטרף למחתרת של ממש, מעין לח"י. ומשם הוא עולה עוד מדרגה.
