ישי שריד, לימסול

מי שקרא את "גן נעמי" או "השלישי" והחליט לא לגעת יותר בספרים של ישי שריד, חייב לתת לו עוד צ'אנס כי "לימסול" הוא ממש טוב.

ועכשיו, במקום לחזור על מה שכבר אמרו מעריצים אחרים של "לימסול", אתייחס לנקודה צרה אחת. מדובר בכישרון אדיר שבא לידי ביטוי גם בספר הפחות טוב "גן נעמי": כישרון להמציא הערות מעליבות מדמויות לא סימפטיות. ואני מתייחס לאשת הגיבור ב"לימסול", ולהורי הילדים ב"גן נעמי".

ל"לימסול" יש הרבה הרבה מעלות מעבר מזה. אני רק אומר שלעתים, אני מרגיש את עצמי עומד פנים אל פנים מול כשרון גאוני, שיש להכיר בגדולתו.

אשר קרביץ, הכלב היהודי

צודקים אלה שכתבו פה על הדמויות שבספר, שאינן מפותחות כל כך. נו, יש לזה סיבה: המספר הוא כלב! כורש (זה הכלב) הוא כבר בעל אינטליגנציה על-כלבית. אתם עוד מצפים ממנו שיחדור לעומק נפשות בני האדם?

ואם נכון שכורש אינו זיגמונד פרויד על ארבע, הוא כן ניחן בתובנה מיוחדת משלו. על פי הריח, הוא יודע אם בן אדם מפחד, או מתכונן לפגוע, או אוהב כלבים.

לעומת הדמויות האנושיות, שאינן מפותחות עד עומק, אנחנו זוכים להכיר מצויין את כורש! וזה הרי הספר שלו.