הסוגייה אליה נדרש המחבר היא: איך משפיעה לשונינו על מה ואיך אנחנו חושבים? אם אין לנו מילה לאיזשהו מושג, האם זה מקשה עלינו מלחשוב עליו בכלל? אם שני מושגים מכוסים ע"י אותה מילה, האם דוברי אותה לשון נוטים לטשטש את ההבחנה ביניהם? ובכיוון ההפוך: האם לשונות מתפתחות בהתאם לאופי הלאומי של כל עם ועם?
מי שאי פעם למד שפה זרה באופן יסודי שם לב שבין שתי לשונות אין, לגבי רוב המלים, יחס חד-חד. בעיתון אנגלי לעולם לא תקרא על אדם שטבע (drowned) בים ואחר כך הגיע לחדר המיון, כי ב-drown מובן שהאדם מת. הלאה: המילה העברית הקרובה ביותר ל-yell היא אולי "לצעוק" אבל "to yell" אפשר גם בקול מתון, במובן של "ביקורת נוקבת". "לאלף כלב" זה לא בדיוק "to train a dog" כי במילה "לאלף" יש רמז לביות, כשב-"train" מובן מאליו שהכלב כבר מבוית (tamed). מה עוד שבאנגלית אפשר "to train" גם בני אדם, מה שבעברית נקרא "להכשיר". אז לטבוע≠drown, לצעוק≠yell, לאלף≠train.
