יום שישי, 25 בנובמבר 2022

אבשלום פרג'ון, שמע קטע! וקף ת-קולכ

זה הספר החדש ביותר מהוצאה לאור ששליחותה להנגיש את השפה הערבית המדוברת לציבור העברי. כבכול ספריהם המתכונת משולשת: טקסט כתוב ערבית, תרגום עברי, ותעתיק של הטקסט הערבי לאלף-בת שלנו עם ניקוד הנועד להציג את ההגייה של הערבית המדוברת (הארצישראלית העירונית, אם לדייק).

הספר חדש לא בזכות תאריך הדפסתו בלבד (תש"פ) אלא מהחדישות של העולם הערבי שבו. הספרים הקודמים (שעליהם כתבתי פה לא מזמן) עוסקים בנקמת דם, ריבוי נשים, הריגת נשים, הריגת בנות, הריגת בני דודים, קניבליזם, דיבוקים, וכולה. ואילו בספר הזה הגיבורים חיים בכפוף לחוקי מדינת ישראל, נשואים מקסימום לאישה אחת, מוצאים (לעתים) את בני זוגם בעצמם, ולמרות שעניין הבגידה (לא בגידה פוליטית אלא בגידה בין בני זוג) צץ לעתים קרובות (מאד קרובות!) אין אף רצח "על כבוד המשפחה". אין רציחות בכלל (בעוד הספרים הישנים עקובים מדם).

יום שבת, 5 בנובמבר 2022

מאיה ערד, שנים טובות

ספר עצוב על אישה (להלן: לאה) שחייה רצף של בחירות אומללות. פה ושם היא מסיקה מסקנות נכונות, אבל לרוב היא חוזרת על אותו סוג של טעויות — בין אם בגלל אופיה האופטימי מדי, בין בגלל צדקנות, חמדנות, ולעתים סתם טיפשות. מאחר שזה נכון לגבי כולנו במידה זאת או אחרת, הספר מעורר מחשבה ולא רק רחמים.

אותן בחירות אומללות ניתן לעשות בכל מקום. אבל היותן ממוקמות בארה"ב מוסיף עניין. געגועים לארץ. רגש אשמה כלפי ההורים שנשארו מאחור. עצב על כל מה שמפספסים ילדיה — השפה העברית, תנועות נוער, ו(כדבריה)