כדאי לדעת מראש שהספר נועד לנערות בנות 12. אני, שלא מיד הבנתי את זה (נודע לי על הספר כשהדלקתי את הרדיו לקראת סיומו של ראיון עם הסופרת) תהיתי מדוע ספר של כביכול מדע בדיוני מבזבז זמן על איך נראה עורפו של "ילד הזהב" של הכיתה, במקום לדבר על מה שממש יעניין חנונים כמוני חובבי מדע בדיוני: איך מסלקים את פגרי הלוויתנים מעל החוף, איך זה בסופות של 300 קמ"ש שנוצרות איפה שחל ערב או בוקר על כדור הארץ, איך מתמודדים עם קריסת החקלאות העולמית כל אלה שאינם אמריקאים ממעמד בינוני-עד-עליון?
התפקחתי אחרי כמאה וחמישים עמודים, כשבדקתי את עמודי השער וראיתי שהספר מסווג כ"ספר לנוער" (מה שגרם לי רגע של אי-נוחות כאילו אני אשמאי זקן). אבל טוב שלא ידעתי מראש כי אז לא הייתי קונה ספר שלמרות אי-ההתאמה מול צפיותיי, די נהנתי ממנו. מעניין במיוחד איך התפצלה החברה בין אלה שהחליטו להמשיך לחיות לפי שעון של 24 שעות ל"יממה" ובין אלה שהשתדלו להישאר ערים כל משך היממה, ואיך שתי הקבוצות האלה נהיו מעין עדות יריבות (מה שהזכיר לי את הפיצול, בשנים האחרונות, בין חרדי קורונה לאלה שמהרו ככל האפשר לחזור לשיגרה).
