על פי הסקירה הרשמית (זאת שמופיעה על גב הספר ומועתק לראש העמוד הזה) ניתן לצפות לספר הומוריסטי על גיבורה טיפה תמהונית אבל באופן כללי ראויה להערצה.
זה דווקא תאם גם את דעתי אפילו אחרי מאה העמודים הראשונים. וזאת כיוון שהגיבורה היא גם המספרת, ובתור קורא אני נוטה לצאת מההנחה שהמספר שברומן כלשהו, הינו אמין. אם הוא קובע שהזאת היא מכוערת וטיפשה או שהזה הוא עצלן, או שהמספר עצמו יפה ומוכשר, אני אקבל את זה לפחות לזמן מה.
ביד מיומנת ואמנותית (שכן, בלווי לא מעט הומור והרפתקאות פיקנטיות), הסופרת אלינה ברונסקי מוליכה אותנו על דרך של התפקחות. הגיבורה, מתברר, היא נרקיסיסטית פתולוגית שרואה בבני אדם אחרים (כולל ילדיה שלה) אמצעים למימוש מאוויה ותו לא. פני הדברים אינם כפי שחשבנו. אותו קסם, אותם שקרים, שהיא מפעילה (ובהצלחה) על הסובבים אותה, אלה גם מתעים לזמן מה את הקורא.
