זמן קצר אחרי תפישת השלטון במצרים בידי עבד אל-פתאח א-סיסי וריסוקו את מהפכת "האביב הערבי", בחור ובחורה נפגשים בקהיר. עולים לדירתה, משך יומיים מתעלסים כל כמה שעות כשבהפסקות מחליפים זכרונות על איך עברו המאורעות הסוערים של השנים הקודמות עליהם, על יקיריהם ועל מכריהם.
בין אותן דמויות יש שהצטרפו להפגנות המפורסמות של כיכר תחריר מיידית ומתוך להט מהפכני. יש שהצטרפו בהמשך מתוך רצון לנקום על מעשי ברוטליות מצד המשטר הנלחם במפגינים. יש ששנאו שינאה יוקדת את המשטר ובכל זאת התרחקו מההפגנות כי סברו שאין סיכוי למצריים אז למה למות סתם. ויש שנסחפו לתוך המערבולת כדי לחלץ את בני זוגם המתעקשים להצטרף להמון המפגין. אף אחד לא יוצא ללא סריטה.
