ה.ג'. וולס, העולם שוחרר מכבליו

נא להכיר את האח הגדול של האח הגדול. "העולם שוחרר מכבליו" מזכיר מאד את "1984" של ג'ורג' אורוול שהופיע שלושים שנה אחרי. כמו ב"1984", יש מלחמה עולמית שבעקבותיה העולם מתארגן מחדש תחת שלטון דיקטטורי עולמי (כששלוש המעצמות של "1984" הן לדעתי חזויות-דמה לאותו משטר).

אבל המפריד יותר מעניין מהמאחד. בעוד המלחמה העולמית זוכה ב"1984" לכמה זכרונות מעורפלים של וינסטון סמית, הרי שב"העולם שוחרר מכבליו" מוקדש למלחמה פרק ארוך לקראת אמצע הספר ודמויות מפתח משחקות תפקיד לפני, תוך כדי, ואחרי אותה מלחמה. המלחמה גם משמשת צידוק מפורש לסדר החדש שאחרי.

יוסף זעירא, כלכלת ישראל

איור העטיפה קצת מטעה כי אין בספר התייחסות לשוקי רחוב, או בכלל לממשק היומיומי עם "כלכלת ישראל" של האזרח המצוי. זו לא ביקורת על הספר, שהוא מעניין ומושקע. אבל איור עטיפה יותר מתאים היה, נגיד, גרף של תקציב המדינה או של התמ"ג. כן, פחות סחיר...

הספר צמח מקורס שהמחבר לימד בחוג לכלכלה של האוניברסיטה העברית (קורס שאני בעצמי למדתי אותו, אם כי אצל אחד מקודמיו של המחבר וכשההיסטוריה של כלכלת ישראל הייתה קצרה באיזה ארבעים שנה). מטרת אותו קורס: להלביש עור וגידים על מושגים הנלמדים בקורסים אחרים מהיבט שהוא בעיקר תיאורטי. למשל, באחד מקורסי החובה, דנים במה שנקרא "ביקוש ליתרות כסף" ואיך קשור הביקוש הזה לרמת המחירים ולגרעון בתקציב המדינה. הספר הזה דן באיך כל אלה באו לידי ביטוי בישראל על פני השנים.

Nolan Lebovitz, The Case for Dual Loyalty

 "Dual loyalty", ordinarily understood as putting Israel's interests ahead of America's, is a serious and explosive accusation. If it ever gained wide traction it would cut the legs out from under the American Jewish community. A book advocating dual loyalty would therefore be not at all a welcome development. Fortunately, this book is not that; the author never makes the case that American Jews should put Israel's interests ahead of America's. All he means by "dual loyalty" is that it would be nice if American Jews engaged more with Israel — things like travel, study, advocacy.

I can't imagine that an American-born-and-educated rabbi could have reached 45 or so without grasping the ordinary meaning of "dual loyalty". So I chalk the title up as clickbait. Where does that leave the book then? Mostly, it reads like a collection of feel-good sermons from the pulpit. Nothing controversial, engaging just enough to keep hungry and tired congregants awake a little longer but never actually saying anything original.

Daniel Friedmann, The Purse and the Sword

This is a terrific history of the Israel Supreme Court's big decisions, from 1948 to about 2011. Too bad about the ridiculously high price though. (Learn Hebrew and you can buy the untranslated version for just 58 NIS at the e-vrit site.)

איתן ארז, שעת מעילה

עורך דין אוגד מספר רב של פרשיות הונאה. באחדות מהן היה לו תפקיד, בין כנאמן בין כעו"ד מטעם הקרבנות. פרשיות אחרות הוא ליקט מהארץ ומהעולם.

מידת העומק, גם האיכות, משתנה. הונאות אחדות זוכות לשניים-שלושה עמודים בלבד כששתיים זוכות עד לחמישים, אלה ענבל אור בעלת קבוצות הרכישה, ומייק בן ארי בעל עקיצת הפונזי הגדולה מכל הזמנים (בישראל).

הפרקים הארוכים ממש תוססים עם פרטים על אישיות הנוכל, על עברו המשפחתי, על השיטות בהן פותו הקרבנות, על מאמצי המחבר (בתור עו"ד) למען אותם קרבנות, ועל המהלכים המשפטיים בכלל. התפאורה חוצה מדינות ויבשות כשבחיפושו אחר שרידי הכסף הנגנב נוסע המחבר למונטנגרו, יפן, ארה"ב, בוסניה ועוד. (כן, על חשבון הלקוח. ממש עדיף להתרחק מנוכלים מלכתחילה.)

עלאא אל-אסוואני, מועדון המכוניות של מצרים

משלושה ספרים מאת עלאא אל-אסוואני, למדתי שבמצריים ישנם כמה קבועים בין אם השנה היא 2013 ("רפובליקה כאילו"), 1991 ("בית יעקביאן"), או 1950 ("מועדון המכוניות"):

1. שיכבה חברתית מצומצמת עושה חיים על חשבון שאר העם.

2. מדי פעם משתנה מי זוכה להשתייך לאותה אליטה שלטת. לפני 1952 אלה היו קופטים, יהודים, ארמנים ויוונים. אחרי 1952 התקבעה אליטה של קציני צבא ואותם אנשי עסקים שהקצינים הרשו להם לנהל את הכלכלה תמורת שוחד.

3. תעצבן את השלטון, תיעצר.

4. תיעצר בגין פעילות פוליטית, תעונה.

לוסט לניאדו, האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

אין צדק בעולם. יש אבות בסדר גמור וילדיהם מתנכרים להם. ויש "האיש בחליפת עור הכריש הלבנה" — נואף, שקרן, נוכל — שבתו מעריצה אותו בחייו ומוקירה את זכרו במותו.

מילא, מכאן סלידתי אליו. עם זאת, ספר מעניין ולעתים מרגש על משפחה של יהודים מצרים, קהירתים. על נשים מטומטמות שאמללו חייהן עקב נישואין לגבר הלא נכון. על חיי היהודים בקרב עם עוין (וואריאציה מצרית על מופע להיט בינלאומי). על היציאה משם והסתגלות לחיים חדשים.

לספר הזה הגעתי מסיבה קצת משונה. בעקבות קריאתי בזמן האחרון של מספר רומנים מצריים, גברה התעניינותי בשכנתנו הגדולה מדרום-מערב. אבל מה שחסר לי ברומנים הנפלאים של עלאא אל-אסוואני ואחרים, היה התייחסות ליהודים. על רומן מצרי בכיכובם של יהודים לא ידוע לי, לכן בחרתי ב"איש בחליפת עור הכריש הלבנה".

דונלד טראמפ, טראמפ: האמנות שלי - איך לעשות עסקים

ב-2016, כשבארץ אך התחלנו לשמוע על דונלד טראמפ, הוא היה סלב בארה"ב כבר קרוב לארבעים שנה. ביסודו הוא היה יזם נדל"ן. אבל שלא כמו רוב יזמי הנדל"ן, טראמפ תמיד חיפש תשומת לב: התרועע עם סלבים, ניהל אורח חיים ראוותני, קרא כל מיזם על שמו —
Trump Tower, Trump Plaza, Trump Taj Mahal Casino, Trump Parc, Trump Palace, Trump City
ועוד ועוד — עד שהוא נהיה מותג בזכות עצמו.

הספר שלפנינו הוא ללא ספק מרכיב של אותו מסע יחסי ציבור ומיתוג. על כל עמוד ועמוד אנו מתבשרים כמה הוא חכם ופיקח ומצליח. הגם שההתפארות הזאת היא פרי עטו של סופר צללים, מורגשת אישיותו המיוחדת במינה של טראמפ.

נגיב מחפוז, עוד שעה אחת

נגיב מחפוז היה סופר מצרי גדול, חתן פרס נובל לספרות.

מחבר "עוד שעה אחת" גם הוא נקרא נגיב מחפוז אבל נראה שהוא לא אותו נגיב מחפוז כי ההוא אמור להיות סופר גדול והזה כותב כמו חובבן.

מדובר במשפחה מצרית, אב, אם ושלושת ילדיהם בהתחלה, ובהמשך עם תוספת של חמישה נכדים. לאב ולאם מוקדשת די תשומת לב כדי לפתח בעיני הקורא קצת עניין. אבל לא הרבה, ובמקום שהדמויות תתגלינה לנו, כראוי בידי סופר טוב, דרך אירועים מכוננים, המחפוז הזה סתם אומר לנו מה צריכים לדעת על אופיה של אותה דמות.

עמוס אילון, מציאת מצרים

בחודש אפריל 1979 הצטרף הסופר והעתונאי עמוס אילון לפמליה של מנחם בגין כשזה ביקר במצרים. הדבר היה אך ימים מעטים אחרי חתימת הסכם השלום על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון (אם כי שנה וחצי אחרי נאומו של סאדאת בכנסת).

בגין חזר לארץ אחרי יום-יומיים אבל אילון כנראה נשאר כמה שבועות טובים. בהתאם למעמדו וקשריו, הספיק אילון להיפגש עם מצרים רבים ומפורסים כולל סופרים, עתונאים, כהן דת אחד, אנשי עסקים, ועד לנשיא אנוור סאדאת בכבודו ובעצמו.

כל עוד השיחה נסבה על עניינים שאינם ישראל, יש לכל אחד מבני שיחו משהו מעניין וייחודי להגיד: על ספרות יפה, על בריחת הזרים בעקבות מהפכת 1952, על רודנות נאצר, על חיי הרוח והיצירה, על התחדשות עירונית, על מצוקת העניים, על המתח בין הזהות המצרית לזהות הכלל-ערבית וכו'.

אהרן מוריאלי, מילון שמות המשפחה בישראל

דבר ראשון, כשראיתי כמה הספר גדול — 800 עמודי A4 — שאלתי אם אין גירסה בכריכה קשה. הוסבר לי שבכוונה רצו שזה ייראה כמו ספר טלפונים!

ואמנם בספר טלפונים מקורו. חומר הגלם היה ספר הטלפונים של גוש דן משנת 2004, כשהמחבר מתיימר להסביר כל שם משפחה שנמצא. ולכל מי שחושב שמוזר מה אני עושה — ביקורת על ספר עזר אלפבתי — תחשבו רק שמה עשה המחבר בקראו ספר טלפונים מההתחלה ועד הסוף זה האב-טיפוס לבילוי מוזר.

אני פחות חרוץ; לא קראתי ממש מההתחלה ועד הסוף. אבל הוא מונח על ידי שבוע ימים ובא לי לדפדף בו די הרבה: רכישה מוצלחת למרות מחירו הטיפה גבוה של 150 ש"ח.

אמנון לורד, איבדנו כל אשר יקר היה

כפי שאפשר להבין מכותרת המשנה "על שורשיו של השמאל הפוסט-יהודי", זה בעיקר ספר היסטוריה. אבל שלא כמו רוב ספרי ההיסטוריה, הספר הזה מתחיל עם הסוף.

והסוף הוא בערך אביב 2000 כשכבר ברור לו למחבר אמנון לורד שתהליך השלום "אוסלו" היה בעצם טעות אחת איומה. עם זאת, הוא מבין שלא הכל מסכימים אתו. יש הסבורים שהמצב הבטחוני — מעשי הטרור היו במגמת עלייה מאז שהוחל ב"תהליך" — עוד ישתפר אם רק ניתן לתהליך להתקדם על המסלול המתוכנן.

אבל לצד אלה, לורד חש שבין תומכיו הבולטים של תהליך השלום יש שבטחון ישראל לא נמצא בדיוק בראש סדר העדיפויות אלא שמקומו נתפס על ידי מטרות אחרות: הרס תנועת ההתיישבות בעיו"ש, צדק היסטורי לעם הפלשטיני, ועד כדי חיסול המדינה היהודית.

דוד שחר, על החלומות

אומרים על דוד שחר שהוא לא זכה להצלחה רבה בארץ, בכל אופן לא להצלחה הראויה לו. עם זאת, אני זוכר שספריו, ובמיוחד כרכי "היכל הכלים השבורים" הוצגו במקומות בולטים בחנויות הספרים בשנות השמונים. אז נראה שכן נתנו לו צ'אנס לכמה שנים לפחות. מה שבטוח, ב-2025 קשה להשיג ספר כלשהו של דוד שחר, כולל זה שאני כותב עליו. חבל. הייתי מוכן לוותר על הרבה סופרים בני זמנינו, אילו זה היה מביא לעולם הדפסות חדשות של יצירות דוד שחר.

זו הביקורת הראשונה כאן על הספר הזה, אבל לא ממש כי נראה שכמה מהסיפורים מופיעים בקובץ "שפמו של האפיפיור" שזכה לכמה ביקורות לאורך השנים.