נכון לעכשיו, הגעתי לנקודת ה-25%. מכול הדמויות, אני מזדהה הכי יותר עם הגמלמלונים המסכנים. אמנם הם עשו את הדרך קשורים מתחת לסיפון האניה, בחושך, אבל מצבי לא טוב מזה בהרבה. אינני זוכה לשמוע ולו משפט אחד של שיחת בני אדם (הכול תאורים בגוף שלישי). עוצרים מדי פעם בערי נמל שבטח יש שם כל מיני מסעדות ואטרקציות אבל לא נותנים לי לרדת. יורדים אחרים ואחר כך מספרים לי בקיצור קמצני.
אולי, עם סיום הקטע הימי הסיפור יתחיל לתסוס יותר. אז אולי כדאי להתמיד. מאידך (אזהרה, ספוילרים) אני מתחיל להבין את התוואי הכללי של הסיפור, והוא נראה קצת הזוי. אישה שמטרפדת את מקור פרנסתו של בעלה, כי היא מערערת על איך מנהל את חייו הפרטיים שותף מרוחק אלף ק"מ שהיא אף פעם לא הכירה גם לא תצטרך אי פעם להכיר?! (זה מזכיר לי את ה "cancel culture" של קנאים שמאלניים אמריקאים מחמש השנים האחרונות). והגיוני לא יותר מסע השיכנוע המסוכן מצד השותף-הדוד: איזה יהודי היה מעלה את שתי נשותיו על ספינת משא מלאה ספנים ערבים מחוספסים שחודשים אינם רואים אישה?
