צבי אטקין, על ספל קפה: אגדות וסיפורי-עם ערביים

זה אוסף של ארבעים סיפורים ומאמרים. הסיפורים הם אגדות עם, בדרך כלל מן הסוג של מוסר השכל, רובם כבר מוכרים לי (ומן הסתם גם לכם) — מחמד והעכביש, השועל והתוף, הבדווי שיודע לתאר בדיוק אדם וגמלו על פי עקבותיהם בלבד. הרבה מהסיפורים באים להדגים נאמנות, אומץ לב, ואיך לעבוד על העשירים וחזקים ממך.

המאמרים עניינו אותי יותר. אחד מתאר חתונה על טכסיה הססגוניים. אחד נסוב על חטיפת בקר (ואל תחשבו שזה ספר שמציג את הערבים באופן רומנטי כי המו"ל הוא עמותה לדו-קיום יהודי-ערבי).

לא פחות משלושה מאמרים מתארים נהלי "סולחה". באחד מהם, מתגייסים חברי קיבוץ (זה בתקופת המנדט) לתווך בין שני שבטים של בדווים! הנושא של משפט פרטי מעניין אותי במיוחד. ברומא העתיקה, כל אדם היה בן חסותו של מישהו ממעמד יותר גבוה שבעצמו היה בן חסותו של אדם ממעמד עוד יותר גבוה וכן הלאה. היה והסתכסכת עם מישהו, העניין בעבע למעלה עד ל"ערכאה" המשותפת לשניכם.

אשר קרביץ, לכתוב כמו אלוהים

שלושת הרומנים הקודמים של אשר קרביץ היו יותר טובים.

לא אכחיש שנהניתי. רציתי מאד לדעת איך נפתרות התעלומות (המרובות). גם היה לי איכפת על הדמויות, שפותחו ביד מיומנת. כל אלה, כמובן, תכונות של רומן טוב.

אבל היו דברים שהפריעו לי, וכמה שהפריעו לי מאד. הפריע לי שפה ושם קורים דברים בלתי סבירים. "חורים" הגיוניים בעלילה אינם רצוים באף ספר, על אחת כמה וכמה ברומן בלשי. אבל מה שהפריע לי יותר היה תפישה לגמרי מעוותת של מוסר. דמויות מובילות, המתוארות באופן חיובי, שהן אמורות להיות גיבורות הספר, מעוללות מעשים נוראים לאדם שמתואר, לגמרי שלא בצדק, כמעין שטן.

גלילה רון-פדר-עמית, אמא של תרמילאי

מדובר באישה שמתמודדת עם מספר בעיות רציניות.
א' בנה יוצא לטיול פוסט-צה"לי להודו והיא חרדה לשלומו.
ב' בעלה, מעין נסיך-אהבת-נעוריה, בוגד בה ובזאת משאיר אותה במצב פוסט-טראומטי.
ג' בגלל חרדותיה ובטחונה העצמי המעורער היא מתקשה ליצור קשר רומנטי פוסט-גירושיני.

בביצוע הספר ניכרת יד של סופרת מקצועית בעלת נסיון רב. בעיותיה של הגיבורה (המשולבות זו בזו) מתחילות, מתפתחות ובסוף נפתרות בצורה הגיונית, בדמיון רב, ובהומור עדין. תמיד קורה משהו, קטעים של שיממון יש מעטים (ואני לא אדם סבלני במיוחד). התפאורה גם מצאה חן בעיניי; הגיבורה גרה ויוצאת למסעדות בשכונות ירושלמיות שאני אוהב, וכשהיא נוסעת לחוץ לארץ זה למקום שנשמע מעניין ומתואר יפה.

יהודית רותם, הדום בגן עדן

עשרה סיפורים על נשים שמסיבה זו או אחרת, נישואיהן לא עלו יפה.

שלושה ממוקמים בימי קדם. אחד חושף בפנינו את "האמת" על עקרותה של שרה אמינו. (תוך הימנעות מחשיפת ספוילרים אני אגיד רק שהסיבה לעקרותה צצה פעם אחר פעם בסיפורים האחרים.) שני מתרחש בימי המלך דוד, והשלישי נסוב על משפחה מובילה בימי המרד הגדול.

בשאר הסיפורים מדובר בנשים מהמגזר החרדי של ימינו במדינת ישראל. המשותף, כאמור, הוא שכל אחת התחתנה עם גבר שאינו מתאים לה. פעמים זה בגלל מתח בין גבר שמרן ואישה "פורקת עול". פעמים זה אי-התאמה בצפיות לגבי יחסי אישות. פעמים הסיבה נשארת סתומה.

דניאל גורדיס, קרובים רחוקים

הספר פותח בסקרי דעת קהל המורים על כך שביחסם של יהודי ארה"ב כלפי מדינת ישראל קיימת מגמה של ניכור הולך וגובר. תפקיד כל השאר: להסביר מדוע, ולתהות על מה יש לעשות.

אותו ניכור נובע מכמה סיבות וכמה כיוונים. יש ניכור הנובע מאדישות; ליהודי האמריקאי המצוי בן ה25 כיום אין קרובי משפחה (הידועים לו) בארץ, כשהוא בעצמו עשוי להיות יהודי רק מאם, או מסבה. ויש ניכור הנובע מחילוקי דעות, בעיקר על פלורליזם דתי ועל פילוסופיה פוליטית.

המעניין מכל אלה (גם בעיניי, גם לפי מספר העמודים המוקדשים לו) הוא העניין הפוליטי ובפרט השאלה של מדינת לאום מול מדינה אוניוורסלית.

גיא דויטשר, גלגולי לשון

מאחר והספר משווק כתאוריה של התפתחות לשון בני אדם, נושא רחב למדי, כדאי להתחיל עם מה זה לא. זה לא על אטימולוגיה — התמרתן של מילים נבחרות בדרכן מלטינית לצרפתית והלאה לאנגלית. זה לא על אילן היוחסין של שפות העולם (הודו-אירופאית ובנותיה היוונית, הלטינית, הפרסית וכו'). זה לא על העבר הרחוק כשעברנו מנהמות קופים ללשון בסיסי.

מה כן? זה ספר על השתכללות והידייקות הלשון. על התפתחות נטיות הפעלים (זמן עבר-הווה-עתיד, גוף א'-ב'-ג'), על מילות קישור משעבדות ומאחות, תווית הידוע, מילות יחס וכל יתר המנגנון שמאפשר לנו לבטא את רחשי ליבנו על כל דקויותיהם. או אם תרצו, על המעבר מ-"דוד הורג לביאה צאן חי" ל-"דוד, למוד נסיון מר, הרג את הלביאה לפני שהיא הספיקה להתנפל על צאנו."

גיא עד, הבארשבעים

זה סיפורם של ארבעה אנשים צעירים — הגיבורה-המספרת, אחיה ושני חברים וותיקים — שבילדותם עוברים זעזוע משפחתי. אחד מתיתם מאביו. שניים אביהם עוזב אותם. והרביעית, על אף שהוריה נשארים ביחד, גדלה בנסיבות לא יציבות משלה.

הספר מעורר מחשבה וזה טוב. אבל בתור ספר מעורר מחשבה, הוא נותן לנו מעט מדי חומר שיזין את המחשבה ההיא. או להגיד את זה בצורה יותר בוטה: הצד של פיתוח דמויות, חלש פה. מדהים במיוחד כמה מעט נחשף אפילו על הגיבורה-המספרת עצמה. אמנם היא מדברת הרבה על עצמה, אבל הרוב זה דברים טריוויאלים כשאין לנו מושג כמעט מה היא עשתה עם עצמה בעשר השנים האחרונות.