אריאל שנבל, יום השישי

בקצב של היומיים האחרונים, יהיו בסימניה עד לראש השנה תשפ"ח 386 סקירות על "היום השישי". לכן אני מרגיש מחויב לכתוב משהו מחוץ לקופסה...

יש לי, אישית, יחס מורכב עם מסע אחורנית בזמן. פעם, נהניתי בתומי ממסעים כאלה בטלוויזיה. יותר מאוחר, מישהו הסביר לי שהדבר בלתי אפשרי עקרונית; אם נסע מישהו אחורה ורצח חלילה את אמו, אז לא היה נולד ולא היה מי שיסע אחורה לרצוח את אמו.

אותה הוכחה לוגית הספיקה לי עד ששמעתי על תאוריה שלפיה היקום מתפצל בכל רגע לאינסוף יקומים, כשכל יקום מתאים לאירוע אחד ויחיד שיכול להתרחש בכל רגע. כלומר, אין יקום אחד אלא עץ של יקומים מסתעפים.

אלדד ברין, דירה בבירה

אכלוס ירושלים הישראלית בתקופת העיר החצויה: זו הסקירה המסודרת הראשונה שאני קורא על נושא חשוב לי, שנתקלתי — ועוד נתקל — בו לא מעט, אם כי באופן פחות מסודר.

על הפליטות מהשכונות שבחזית הלחימה קראתי בסיפורו הנפלא של דוד שחר "נער הגבול". הובלתם ופריקתם של עולים חדשים בשכונות דרום העיר הלא הן "שש כנפיים לאחד" של חנוך ברטוב. חיסול המעברות זה "לוּ", היסטוריה אלטרנטיבית מבריקה ומשעשעת של אורי רדלר ז"ל (ובו אין כלל חיסול כזה). ואחרון אחרון חביב, ניסיוני האישי מאז שנת 2020 כבעל דירה בשיכון שבזמנו שימש מגורי קבע ראשונים לדרי מעברת תלפיות הסמוכה.