יש משהו במה שכתב פה "ראובן" לפני כמה חודשים כאילו זה ספר משעמם. דברים אמנם קורים כולל מאורעות אלימים ורבי מתח. עם זאת, מה שעלול להפוך את הקריאה למתסכלת הוא שמתוך המאורעות האלה, רבים מתרחשים רחוק (הן במרחק הן בזמן) מהעלילה העיקרית. אל דאגה: כמעט הכל מתקשר איכשהו. אבל סופרים אחרים היו אולי דבקים יותר לעיקר, כותבים ספר של 200 עמודים במקום 300. בואו נגיד שהספר משקיע הרבה בעניין של פיתוח דמויות. מצדי זה בסדר; במקום לקרוא "פלונית בחורה חשדנית", אני מעדיף לקרוא על נסיון שעברה פלונית, שגרם לה להיות חשדנית. עניין של טעם.
הספר משך אותי במיוחד כי הייתי בעצמי אחד מאותם מתנדבי חו"ל שעבדו קיץ בקיבוץ, אפילו באותה תקופה בדיוק כמו וֶרָה, אמה של מירה גיבורת הספר. נזכרתי בהנאה בתפקידים שמלאתי — איסוף ביצים, חליבת פרות, קטיף. הייתי בין שנה ב' לשנה ג' באוניברסיטה וההזדמנות לתת למוח שלי לנוח הייתה מבורכת. גם את המתנדבות הבלונדיניות אני זוכר לטובה, ואני מקווה שאף אחת מהן לא עברה מה שעברה ורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה