סטפן (שטפן) צווייג, הנערה מהדואר

הספר מתחיל חזק, ובהמשך יש לו פה ושם רגעים של זוהר.  אבל לרוב התאכזבתי. 

התאכזבתי במיוחד מזה שהעלילה, בכמה נקודות מפנה, איננה משכנעת.

1. האמנם לא נמצא אף גבר, בין כל מחזריה העשירים של קריסטינה, שהיה מסתפק באישה "סתם" יפה וחיננית, ולא מצפה ממנה גם לייחוס אצילי? 

2. מה הקשר בין עוני (שלדעתי לא היה ממש קיצוני) וחוסר יכולת לנהל יחסים נורמליים עם בני אדם, וגברים בפרט?  (דווקא במצב של תוהו ובוהו, ושל קריסת מנגנוני השוק, בני האדם נוטים לפתח ביניהם יחסים איתנים במיוחד.)

פתחי ע'אנם, ההר

פקיד ממשל מצרי, קהירתי יהיר ומאד מודרני, נשלח לדרום הפרוע לחקור שבט של "פרימיטיבים" שוכני מערות החשודים בשוד עתיקות. הוא נוסע לשם ותוך כדי חקירה הוא מכיר כל מני דמויות פקנטיות: ראש השבט, אנשי אליטה כמוהו, רופאה צרפתיה תמהונית שביום מרפאת את בני השבט ובלילה שוכבת איתם. הוא גם מגלה את האמת (זהירות, ספוילר) על מקור פרנסתם: הם לא באמת שודדי עתיקות. הם היו מאד מאד רוצים להיות כאלה רק שאין יותר מה לשדוד. אבל מה, חשוב להם שבחוץ יחשבו שהם שודדי עתיקות, כי הם מְיצרים זיופים וחיים ממכירתם לתיירים.

פרנסין פרוז, מלאך כחול

זה כנראה היחיד מיצירות פרנסין פרוז שתורגם לעברית. וחבל. יש לקוות שבעתיד תופענה אחרות. בין הסופרים הישראליים שאני מכיר, פרנסין פרוז הכי מזכירה לי את נעה ידלין. (שלגביה למדתי פה בסימניה שאו שאוהבים אותה או ששונאים אותה, אז אני כותב את זה במיוחד בשביל אלה השייכים לקבוצה הראשונה.) אצל שתיהן, בולט כשרון לתיאור חודר של מבעים פשוטים, תנוחות גוף, רמזים תת-וורבלים. גם עיסוק בחיי משפחה אצל משפחות כמעט-אבל-לא-לגמרי נורמליות. סיפורי היבריס והתרסקות מן המשכנעים ביותר.

בין ספריה שיש לקוות שיתורגמו: סיפורה של מהגרת צעירה מאלבניה שרואה בצורה מצחיקה, דרך עיסוקה כבייביסיטר, את אורח החיים אצל המעמד הגבוה האמריקאי. רומן אחר עוסק בקנאות דתית מעורה במחלת נפש על רקע קהילה איטלקית-אמריקאית.

מאיה ערד, המורה לעברית

שלוש נובלות על ישראלים שירדו מהארץ, התישבו בארהב, ונמצאים בשלבים שונים של אמריקניזציה. וכל אחד מתעמת עם משבר המיוחד לו.

לכל אחד מהמשברים האלה יש מרכיבים שיכלו להתרחש גם בישראל, כשאחרים מיוחדים לחיים בארהב. זה בעצם ייחודו של הספר.

הערה אישית: אני מצאתי את הספר הזה במדור הספרים הממוחזרים שבמרכז הקהילתי היהודי של פאלו אלטו שבקליפורניה, היא העיר שבה ממוקמות שתיים מהנובלות. צירוף מקרים? אולי שלא. המאורעות פיקנטים במיוחד למי שמכיר את המיקומים. אז סביר שלספר כזה יהיה ביקוש חזק שם.

שולמית לפיד, ואולי לא היו

קורותיו של זוג צעיר (יתכן גירסה בדיונית של הורי המחברת) בתל אביב של העשור לפני קום המדינה.
סידי ומיקי מתגעגעים לעיירת מוצאם ברומניה, מתמודדים עם קשיי פרנסה, מתיידדים עם כמה וכמה אחרים ששותפים למצבם ולדאגותיהם.
ובכן נושא מעניין: יש. תיאורים ססגוניים של תל אביב דאז: יש. מה חסר? עלילה. אמנם דברים קורים לסידי ולמיקי ויש סיפורי רקע, מעניינים לרוב, על ידידיהם. אבל אין קשט עלילתית — מתח מתפתח, שיא, רזולוציה — לספר ככלל.
בעצם אין כל פסול בזה. רק, לא מה שאני, אישית, מצפה מרומן. אולי אחרים ייהנו יותר.

תום שגב, ימי הכלניות

ארץ ישראל מ-1917 עד 1948, התקופה הבריטית.

הספר מתאים במיוחד למי שכבר יש רקע בדבר, ורוצה להעמיק. כי למרות 420 עמודיו, הוא מדלג על עניינים שהיית מצפה מהיסטוריה, בואו נגיד, של בית ספר. ז'בוטינסקי ותנועתו צצים יש מאין, וללא הסבר על מהות המחלוקת ביניהם לבין הממסד המפא"יניקי. הסוכנות פתאום קיימת. דוד בן גוריון: בלי מילה על מי הוא ומאיפה הוא בא, פתאום הוא מתחרה בחיים ויצמן על התנועה הציונית. אבל יש ויקיפדיה.

אז על מה הוא כן מספר בעומק? בראש ובראשונה, על היחס בין התנועה הציונית לבין שלטונות בריטניה. הסיפור הבסיסי שכולנו מכירים הוא שהבריטים בהתחלה היו טובים — הצהרת בלפור — ובהדרגה נהיו רעים. אתם מצפים אולי, שעכשיו אני אגיד "אבל..."? לא. אחרי 420 עמודים, משתמע שזאת סקירה לא רעה, אם יש לתת סקירה על רגל אחת!

Becker, Dr Becker's Real Food for Healthy Dogs

The entire book, it seems to me, is founded on a logical error. The author believes the ideal diet for your dog is what approximates the "ancestral" diet, on the grounds that that diet is what your dog evolved to eat.

At first it seems to make sense. Wild fish live in water, so you keep your pet fish in water. Wild snakes eat mice so you feed mice to your pet snake. Wild dogs (or maybe wolves? This "ancestral" phase is never precisely specified) eat so much of this and so much of that, getting so much Calcium, Vitamin A and Vitamin D, so that's what your dog should eat.

What this line of reasoning overlooks is that what "ancestral" dogs ate reflected something other than those dog's choices and the hand of evolution: it reflected what was available.

Think of people. For 90% of our career as a species, we slept outdoors. That's our "ancestral" sleeping arrangement. Does that mean we'd be healthier sleeping exposed to the elements? Not likely.

Availability is one issue. Another is life span. Wolves (I don't know about wild dogs) live about five years on average. Even if their diet is optimal, it may only be optimal for an animal that lives a short life. (Similarly people: hunter-gatherers eat a lot of meat, but they usually die long before heart disease and cancer — known to be correlated to eating a lot of red meat — become an issue.)

Now I don't want to overstate my case. Your dog should surely eat a diet somewhat like, in-the-ballpark of, what wolves eat. It's unlikely your dog would be better off eating a completely different diet composed of things wolves didn't eat just because they couldn't catch them — say, seal blubber.

All I'm saying is that from there to decreeing that the "ancestral" diet is ideal in all its details, is a logical leap too far.

(amazon.com: "18 people found this helpful")