ספר יוצא מן הכלל! יש פה כמה וכמה תימות מעניינות, וכל אחת זוכה לטיפול נבון ורגיש: געגועים למולדת, הסתגלות לסביבה חדשה (וכתת-תימה, איך עוברת ההסתגלות הזאת על ילד ואיך על מבוגר), הפער התרבותי בין יהודי ארהב לבין ישראלים, התמודדות עם אסון כבד, בעיות בזוגיות.
יש לקוות שהספר יתורגם לאנגלית, כי ליהודים אמריקאים יהיה הרבה מה ללמוד ממנו (אבל אני מצפה שהוא גם יזכה להרבה הצלחה מסחרית בשוק ההוא).
מאד אהבתי, ואני חושב שלא רק בגלל קווים משותפים בין חיי הגיבור זיזי לבין חיי שלי...
שלא כמו הנדסה כימית, כלכלה אפשר ללמוד, וללמוד לא רע, גם מחוץ לכתלי האוניברסיטה. אפילו יותר טוב במקרים מסויימים. לא כל מרצה יודע להעביר את החומר בצורה ברורה ומעוררת עניין. וההסתברות שאתם, כסטודנט המצוי, תשתבצו לתוך כיתתו של מרצה שיודע לספר ולהסביר ולנטח כמו טים הרפורד, שואפת לאפס.
מאידך גיסא, אוניברסיטה מבטיחה לכם מידה של בקרת איכות. המרצה שמרדים אתכם לפחות לא ידבר שטויות. ואילו בין ספרים על כלכלה יש גם כאלה שמפיצים תיאוריות קונספירציה כשאחרים מעבירים שיטות להעשרה מהירה.
ספור נחמד, לעתים מצחיק, על אדם שחווה טראומה ונשאר טיפה מוזר. למעשה, כל גיבוריו של אהרון מגד (שהכרתי) הם אנשים מוזרים. לכן מי שרוצה לקרוא רומן של מגד יכול לבחור על פי סוג המוזרות שמעניין אותו: השקרן הכפייתי מ"על עצים ואבנים", השליח מטעם עצמו לאפיפיור מ"העטלף", המשורר היידי הנודניק מ"פויגלמן", הדחיין מ"החי על המת", הסמרטוט האנושי מ"חדוה ואני".
במקרה הנוכחי, מדובר באדם בעל זיקה לזבובים. איכשהו, מגד הצליח לבנות על זה ספור מלא בתובנות פסיכולוגיות. בהתחלה, תגובתי הייתה סתם, "איזה משוגע מסכן", אבל אט אט, ככל שנתגלו פרטים מילדותו של הגיבור, גדלה הערצתי הן לגיבור הן לספר.
.
שלא כמו 'מפלגת בג"ץ', ששתי בקורות עליו (אחת שלי, אחת של "אדמה") זכו פה לעניין רב באחרונה, הספר הזה עוסק לא במחלוקות מרעישות עולם על עתיד המדינה אלא על תיקים אזרחיים, אפילו תביעות קטנות.
זה לכן ספר שיעורר פחות וויכוחים נסערים, אבל קהל הקוראים שימצא בו עניין הוא דווקא יותר גדול לדעתי. כי אין אף אזרח שלא ימצא, בין ארבעים וארבעה פרקי הספר, לפחות קומץ של מקרים שהוא בעצמו התנסה בהם: התחמקות מוכר מאחריות, משכיר דירה מתעלל, גירושין, צוואות, תרמית...
כמה מפסקי הדין הפתיעו אותי. הופתעתי שעל היתקלות בגזע עץ שבלט כמה סנטימטרים ממדרכה, מישהו זכה לפיצוי מעריית ירושלים. הופתעתי שנהג ששכח חומר נקוי צורב בארגז מכוניתו (חומר שבמרוצת כמה חודשים דלף וגרם כל מני נזקים), זכה לשיפוי מחברת הבטוח. הופתעתי שאדם המתחזה למקובל מסיר כישופים עלול לקבל גזר דין של שנים בבית סוהר. הופתעתי שבנק חייב לשמור על סודיות של אדם כלפי אשתו.
פרשיות על פרשים.
הרקע ההיסטורי הוא מלחמה בין רוסיה ופולין ב-1920. זה גם זה — עם ישן במדינה חדשה. רוסיה היא רוסיה הקומוניסטית שלוש שנים אחרי מיגור הצאר. פולין היא אחת המדינות שנוצרו, עם תום מלחמת העולם הראשונה, מהריסות האיפריות המנוצחות גרמניה, אוסטריה ורוסיה. הפולנים, שלא היו מרוצים עם הגבולות שהוקצו להם, פתחו במלחמה.
הכוח שנשלח לבלום את הפולנים היה ברובו קוזאקים. הקוזאקים (שאין להתבלבל ביניהם לבין העם שמולדתו היא קזחסטן) היו רוסים —רוסים כמו כל הרוסים, מלבד זאת שבמקום להיות צמיתים הם היוו מעין כת צבאית וכוח עלית. מבחינה צבאית, הקוזאקים במאה העשרים כבר לא היו מי יודע מה. אבל הם עוד הצטיינו באכזריות, שתייה, ורכיבה.
איזה כיף, דוסטויבסקי בלי רציחות ובלי מהפכנים חולי נפש. הדוסטויבסקי הקומיקאי שלא הכרתם.
בתור קומדיה, היא דומה בטמפרטורה שלה למחזות של צ'כוב: אצילים רוסים יושבים בסלון של בית אחוזה, מתפלספים וקושרים מזימות אלה נגד אלה תוך כדי שתיית הרבה תה. רק שהיא ארוכה מכל מחזותיו של צ'כוב ביחד, ולעניות דעתי זאת קומדיה שיש בה בדיחה אחת בלבד (אציל רוסי שכולם עובדים עליו).
אין ספק שהיה פה פער תרבותי; אילו הייתי רוסי, אולי הייתי מתגלגל בצחוק כל עמוד. לצערי, לא כך היה. מעכשיו, אני חוזר לדוסטויבסקי האמיתי, המגואל בדם.
כל אוסף של סיפורי טולסטוי ומבחרו. בספר הזה תמצאו את אלה הסיפורים:
1 מותו של איוון איליץ
2 השטר המזויף
3 השטן
4 על שום מה?
5 לאחר נשף מחולות
6 קורניי ווסיליאב
7 אליושה "כד"
8 זמר בכפר
9 חכמת התינוקות
10 הדובה הגדולה
11 השבוי מקווקז
12 שלוש מיתות
במחילה מכם, לא את כולם קראתי. אבל הנה כמה מילים על אלה שכן.
מותו של איוון אייליץ:
תאור היפר-ראליסטי של מחלה ממארת.
השטר המזויף:
דומה ל"חטא ועונשו" של דוסטויבסקי , אבל רק 70 עמודים במקום 700!
