יום שישי, 7 באוקטובר 2022

פיליפ רות, זעם

אפשר לומר על פיליפ רות שהוא כתב אותו ספר עשרים פעמים. המתכון כולל: ילד/נער/בחור/גבר שנולד בערך ב-1932, גדל בשכונה היהודית של ניוארק מדינת ניו ג'רזי, הורים לו ממעמד בינוני-מינוס שהבן המוכשר עתיד לצאת ממנו בדרכו לגדולות, תוך התוודעות לעולם החיצוני הלא יהודי על מדשאותיו רחבות הידיים ועל בנותיו המפתות. בעצם הוא כתב על עצמו, מן תרגיל של לדמיין את תוואי חייו אילו היה פרט זה או אחר שונה טיפה.

כזה גם הספר שלפנינו. אילולא כבר קראתי שישה-שבעה מספריו, הייתי אומר שזה אחד מהספרים הטובים שקראתי אי פעם. לכן הפתרון הוא להשאיר רווח של כמה שנים טובות בין ספרי פיליפ רות. וזה עובד. (אחרים מסוגלים לגמוא אותם בקצב מואץ; אני מכיר אדם שכתב עבודת מסטר על פיליפ רות, וככל הנראה יצא שלם בנפשו.)

יום חמישי, 8 בספטמבר 2022

אברהם אוחיון, המאור הגדול

זה הספר השני באותה סידרה שקראתי לאחרונה. נדבן אלמוני השאיר אותם (ועוד כמה) אצל "תחנת הספרים" במושבה הגרמנית.

מאחורי הדמיון במתכונת (עשרים וחמש פרשיות מחיי האיש, מאוירים ומנוקדים), ההבדלים בולטים.

בעוד שרבים מהקטעים על הרבי מלובביץ מדגישים את כשרונו לראות עתידות ונסתרות, הקו השכיח ביותר בסיפורים על הרב עבדיה יוסף ("מרן") מדגיש את בקיאותו המופלגת בכתבי הקודש.

מעשי מרן משתלשלים בארץ ישראל, שכן הוא חי פה מגיל ארבע (עת משפחתו עלתה מעירק). לעומת זאת, מהרגע שהרבי מלובביץ מגיע לברוקלין (1941), נראה ששם הוא נשאר.

יום רביעי, 3 באוגוסט 2022

אברהם אוחיון, הרבי מלובביץ'

ספר לילדים, עשרים וחמש פרשיות מאוירות ומנוקדות מחיי הרבי מלובביץ (או בשמו המלא, כ"ק אדמו"ר הגה"ח רבי מנחם מנדל שניאורסון זיע"א). הסיפורים מעניינים ומגוונים, עם דגש על כשרונו להבין את הנפלא משאר הבריות, על למדנותו המופלגת, ועל מעשי צדקה.

אני אוהב לקרוא עברית מנוקדת; זה כמו שיעור מתגלגל בדקדוק, אבל בלי מאמץ. הפעם למדתי שכל החיים אני אומר משהו לא נכון: יש לומר "יָתֵר על המידה" (ולא "יֶתֶר...")

ובין הפרשיות החובקות עולם — פולין, צרפת, ברוקלין, קליבלנד, ארגנטינה...

יום ראשון, 10 ביולי 2022

רוברט האריס, פומפיי

רומן היסטורי. שילוב של רומאו וג'ולייט, צ'יינאטאון, וסרט אימים. אבל אינני אומר את זה מזלזול, כי הסך כל מוצלח מאד. הרגשתי את עצמי מרותק בצורה בלתי רגילה.

רומאו וג'ולייט אתם כבר מבינים. צ'יינאטאון (סרט חובה!) זה על איילי נדל"ן שקונים אדמות צחיחות, אחר כך משחדים את מי שצריך כדי להסיט מקורות מים לכיוון האדמות האלה — כשגיבור הסיפור עולה על המזימה ובכך מסמן מטרה על עצמו.

והמפלצת: זה הר הגעש ווסוביוס שנותן כל מני אותות להתפרצות קרבה. אותות שיודעים מה הם במאה שלנו. אבל הרומאים המסכנים, למרות תחכומם המרשים בתחומים מסויימים, על הרי געש לא ידעו כלום. לכן זה כמו בסרטי האימים האלה שהמפלצת מתגנבת חרישית לקראת קרבן תמים ולנו הצופים בא לצעוק "עוף משם או תמות!"

יום חמישי, 9 ביוני 2022

אוריה שביט, האיש המת

ספרים משעממים הם בדרך כלל משעממים כבר מההתחלה. (וטוב שכך.) הספר הזה, להבדיל, מתחיל חזק ואט אט מאבד תאוצה, מסובב בחול את גלגליו, ובסוף מנחיל אכזבה על מי שמתמיד.

נקודת השיא באה ממש בהתחלה. אחד ברק לביא, בדרכו חזרה לארץ מנסיעת עסקים קורא מודעת אבל על עצמו. תגובתו המיידית היא טבעית: שמדובר בטעות, אולי במתיחה מטופשת. אבל לא זה המצב; עם שובו לארץ הוא מגלה שאין מזהים אותו: לא הפקידה בנתב"ג שבודקת את דרכונו, לא חבריו, אף לא בני משפחתו — הנערכים ללוויה!

ברק עומד עכשיו מול אתגר קשה: ממה הוא יחיה? משפחתו כבר דאגה לבטל את כרטיס האשראי (אחרי ששמו לב שמישהו מושך כסף). מראהו השתנה כך שאינו דומה יותר לתעודת הזהות. העסק שלו נסגר וחוסל. רשיונו לעסוק בעריכת דין (קריירה קודמת) לא יעזור הרי זה על שם אדם שכבר לא קיים.

יום חמישי, 5 במאי 2022

יורם מירון, גרגר הרימון : האישה בסיפורי העם הערביים

גרגר הרימון זה שמה של ילדה יפהפיה. יום אחד אומר אביה, "יאללה התבגרי גרגר הרימון כדי שאשא אישה תמורתך." זאת אומרת, אני רוצה לנכּס את יופיך ובכך לרכוש לי, תמורתך, אישה שנייה. אבל מה, אמה של גרגר פחות נלהבת מהרעיון. לוקחת את גרגר לאנשהו רחוק ועוזבת אותה בתקווה שכבר לא תחזור הביתה.

זה רק סיפור אחד מתוך כשלושים. כולם נלקטו מתושבי כפרים באיזור המשולש, והועתקו על ידי שלושת המחברים הלא הם חברי מוסד להבנה ודו-קיום ערבי-יהודי. אבל אפשר לחשוב שהם חוברו על ידי הרב מאיר כהנא לצורכי תעמולה. כן, יש אלימות גם במעשיות של האחים גרים. אבל לא במידה כזאת...

יום שבת, 16 באפריל 2022

נטעלי גבירץ, המתנדבת

יש משהו במה שכתב פה "ראובן" לפני כמה חודשים כאילו זה ספר משעמם. דברים אמנם קורים כולל מאורעות אלימים ורבי מתח. עם זאת, מה שעלול להפוך את הקריאה למתסכלת הוא שמתוך המאורעות האלה, רבים מתרחשים רחוק (הן במרחק הן בזמן) מהעלילה העיקרית. אל דאגה: כמעט הכל מתקשר איכשהו. אבל סופרים אחרים היו אולי דבקים יותר לעיקר, כותבים ספר של 200 עמודים במקום 300. בואו נגיד שהספר משקיע הרבה בעניין של פיתוח דמויות. מצדי זה בסדר; במקום לקרוא "פלונית בחורה חשדנית", אני מעדיף לקרוא על נסיון שעברה פלונית, שגרם לה להיות חשדנית. עניין של טעם.